כל האמת על "מכונת אמת"

מאת: איתי חיון

פוליגרף הינה מכשיר שנועד לקלוט את תגובותיו הבלתי רצוניות של האדם כמו שינויים בלחץ דם, שינוי בדופק ובמוליכות החשמלית של העור, באמצעותן ניתן להניח אם אדם משקר או דובר אמת.

ההנחה שעומדת בבסיס מכשיר הפוליגרף היא שכאשר אדם משקר, הוא מתרגש / פוחד/ חושש  ולכן תהליכים פיזיולוגים מתרחשים אצלו בגוף מבלי שהוא יוכל לשלוט בהם. הבעיה היא, שאמינות בדיקת הפוליגרף שנויה במחלוקת ולכן הדין במדינת ישראל קובע כי אין תוקף לבדיקת פוליגרף, ובדיקת פוליגרף אינה יכולה לשמש כראיה בבית משפט.

האם בדיקת פוליגרף יכולה לשמש ראיה בתביעת ביטוח  ?

בדיקת פוליגרף באופן כללי אינה יכולה לשמש כראיה במשפט. יחד עם זאת, בית משפט יהיה רשאי לקבל תוצאות של בדיקת פוליגרף במידה ומתמלאים שני התנאים הבאים יחד :

1.     שני הצדדים הסכימו מפורשות ומראש על עריכת בדיקת פוליגרף. 

2.     תוצאות בדיקת הפוליגרף עליה הוסכם הינן חד משמעיות.

 

חשוב לציין כי על הבדיקה להיערך עם ציוד תקין ועל הבדיקה להתבצע בתנאים נאותים. כמו כן, יש לוודא שהנבדק אינו שייך לקבוצה שלא ניתן לבדוק אותה (כמו חולי נפש או אנשים עם הפרעות פיזיולוגיות שונות שאינן מאפשרות את קיום הבדיקה).

קביעה זו של בית המשפט (בשנות השמונים) המוכרת כ"הלכת ביאזי" השתרשה היטב בפסיקה של כל הערכאות וקנתה לה את מעמדה כהלכה מוכרת ומחייבת בתחום הפוליגרף. 

אחת הבעיות הגדולות עם בדיקת הפוליגרף, היא שתוצאות הבדיקה תלויות במידה רבה באופן שבו השאלות נשאלות בבדיקה, במיקום הבדיקה, בזהות הבודק ומקצועיותו. חשוב לציין, כי במדינת ישראל כיום אין חוק רישוי בודקי פוליגרף ולכן אין רגולטור שדואג לסנן ולשמור על הרמה המקצועית והאתית של בודקי הפוליגרף.

אחת הטענות הקשות נגד חברות ביטוח שעשו שימוש בבדיקת פוליגרף בכדי לקבוע האם מגיע למבוטח תגמולי ביטוח או לא, היא שבדיקת פוליגרף למעשה משרתת רק את האינטרס של חברת הביטוח ולמבוטח יש רק מה להפסיד.

כאשר המבוטח נשאל על ידי חוקר חברת הביטוח האם הוא מוכן, באופן עקרוני, להיבדק בבדיקת פוליגרף, מוצא את עצמו המבוטח במילכוד. הרי אין לו באמת אופציה טובה – כל תשובה שייתן תזיק לו.

מצד אחד, אם ישיב המבוטח בחיוב להיבדק, הוא יעמיד את עצמו בפני סיכון שיימצא דובר שקר, וזאת לא רק משום שממצאי בדיקות הפוליגרף רחוקים מלהיות ודאיים, גם אם הבדיקה נעשית על ידי הבודק הנייטרלי ביותר, אלא גם משום שככל הנראה, הבדיקות נעשות על ידי מכוני בדיקה הפועלים מטעם חברות הביטוח או על ידי מכוני בדיקה שיש להם אינטרסים עם חברות הביטוח.

מצד שני, אם המבוטח לא יסכים להיבדק בבדיקת פוליגרף, עצם תשובתו השלילית תעורר כלפיו חשד אשר לא היה קיים נגדו קודם לכן, דבר אשר עלול להביא בסופו של דבר לדחיית תביעתו.

תחשבו רגע,

אם לחברת הביטוח יש כבר הוכחות שלמבוטח לא מגיע לקבל תגמולי ביטוח, היא לא באמת צריכה את בדיקת הפוליגרף, כלומר חברת ביטוח תעשה שימוש בבדיקת פוליגרף רק כאשר אין לה מספיק הוכחות.

מצד שני, אם למבוטח מגיע לקבל תגמולי ביטוח אבל בגלל שהוא התרגש בבדיקה, התוצאות הראו שהוא משקר, הוא למעשה נתן לחברת הביטוח פטור מלשלם לו תגמולי ביטוח.

לכן, קבע המפקח על הביטוח הוראות חוזר אשר מגבילות את חברות הביטוח בביצוע בדיקות פוליגרף, כמו למשל, ההוראה שקובעת כי אסור על חברת ביטוח לחייב מבוטח להיבדק בבדיקת פוליגרף.

על חברת ביטוח אשר מציעה למבוטח להיבדק בבדיקת פוליגרף, לתת למבוטח לפחות 24 שעות בין מועד ההצעה להיבדק לבין מועד החתימה על ההסכם בכדי שיוכל לשקול זאת בכובד ראש.

על חברת הביטוח להסביר למבוטח את מהותה של הבדיקה ואת משמעות התוצאות המשפטיות שנובעות ממנה.

במידה והסכים המבוטח לעבור את הבדיקה, על חברת הביטוח לאפשר למבוטח לבחור את מכון הפוליגרף שבו תתבצע הבדיקה מתוך רשימה הכוללת חמישה מכונים לפחות, ללא זיקה (קשר) לחברת הביטוח. כמו כן, חל איסור על המבטח לכלול בהסכם הפוליגרף תנאי שלפיו תוצאות הבדיקה יהוו ראיה מכרעת במשפט.

הוראה נוספת שמבוטחים רבים לא מכירים שהמבוטח רשאי לסרב לערוך את בדיקת הפוליגרף גם לאחר שחתם על הסכמתו לביצוע הבדיקה וזאת ללא תשלום קנסות או פיצוי לחברת הביטוח על הפרת ההסכם.

 

 

 

התגובות סגורות.

Powered by WordPress.com. ערכת עיצוב: Baskerville 2 של Anders Noren.

למעלה ↑

%d בלוגרים אהבו את זה:
מעבר לסרגל הכלים