חריג תאונה במתכוון – חלק ב'

מאת: איתי חיון

 

במאמר הקודם (חריג תאונה במתכוון – חלק א') עסקנו בשאלה האם שימוש בכלי רכב לצורך פגיעה באדם במתכוון תיחשב לתאונת דרכים.

במאמר הזה, נעסוק בשאלה הבאה :

 

מתי תאונת דרכים תיחשב כתאונה במתכוון ?

לפי פסיקה של בתי המשפט נקבע כי כדי לטעון שתאונה נגרמה במתכוון, יש להוכיח שני תנאים :

1.     לפוגע היה רצון "חפצי" של ממש בתוצאה של פגיעה בגופו או ברכושו של האדם.

2.     הנזק נגרם על ידי המעשה עצמו ולא על ידי השפעתו של המעשה על השימוש ברכב המנועי.

 

כך למשל, במקרה בו המנוח הודיע לאימו כי הוא שתה רעל ואז נסע במונית, ירד ממנה בלי סיבה כאשר ירד נוסע אחר, ונפגע ממשאית כאשר החל לחצות את הכביש, לא תיחשב לתאונה במתכוון כי לא הוכח שהייתה לו כוונה של ממש לשים קץ לחייו.

מנגד, אם אדם נשכב על פסי רכבת בכדי להתאבד, לא יראו זאת כתאונת דרכים.

 

סעיף 1 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים קובע כי :

"לא יראו כתאונת דרכים מאורע שאירע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אותו אדם, והנזק נגרם על ידי המעשה עצמו ולא על ידי השפעתו של המעשה על השימוש ברכב המנועי".

 

למה הכוונה הנזק לא נגרם על ידי השפעתו של המעשה עצמו ?

במצבים מסוימים בהם הקורבן נפגע כתוצאה מגורמים תחבורתיים שאינם חלק מן המעשה המכוון עצמו, יהיו הקורבן התמים או תלוייו זכאים לפיצויים.

כך למשל, מקרה בו נזרקת אבן על רכב נוסע, במטרה לפגוע בנהג היושב בתוכו. האבן אינה פוגעת בנהג, אך גורמת לו לאבד שליטה רכבו ולהתנגש ברכב הבא מולו.

במקרה אחר, בו אדם התכוון להתאבד בירייה באקדח, תוך כדי נהיגה, יורה ומפספס אך מעוצמת הרעש נבהל ומתנגש בקיר, תיחשב כתאונת דרכים מאחר והיא לא נגרמה על ידי הירייה אלא על ידי איבוד השליטה על ההגה (הסיכון התחבורתי).

 

תגובה אחת בנושא “חריג תאונה במתכוון – חלק ב'

התגובות סגורות.

Powered by WordPress.com. ערכת עיצוב: Baskerville 2 של Anders Noren.

למעלה ↑

%d בלוגרים אהבו את זה:
מעבר לסרגל הכלים