האם ביטוח הרכב מכסה הסעה שיתופית ?

מאת: איתי חיון

 

הסעת נוסעים בשכר מוחרגת מביטוח החובה וביטוח המקיף. הסיבה לכך היא שמדובר בסיכון מוגבר לתאונה הנובע משתי סיבות עיקריות :

1.     מדובר על כלי רכב אשר נמצאים שעות רבות על הכביש ולכן הסיכון גדול יותר.

2.     המסיע מקבל תשלום על כל נוסע ולכן יש לו תמריץ להסיע מספר רב ככל הניתן של נוסעים בניגוד לרכב פרטי שלרוב הוא אינו נוסע כשהוא מלא בנוסעים.

ביום 4 בינואר 2018 נכנס לתוקף תיקון מספר 5 לתקנות התעבורה שמגדיר מהי נסיעה שיתופית. לפי תקנה זו, יראו הסעה בשכר או בתמורה אחרת, ברכב נוסעים פרטי כהסעה שיתופית, אם מתקיימים לגביה כל אלה:

"(1) סכום השכר או שווייה של תמורה אחרת בעד ההסעה שיקבל המסיע ישולם או ינתן, לפי העניין על ידי כל אחד מהנוסעים בהסעה בלבד, ולא יעלה על חלקו היחסי של כל אחד מהם בהוצאות הישירות של הנסיעה;

 

(2) המסיע בהסעה, לא ביצע יותר משתי הסעות לפי תקנה זו באותו יום;

 

(3) לא בוצעו ברכב הנוסעים הפרטי יותר משתי הסעות ביום של נוסעים כמפורט לפי תקנה זו;

 

(4) מספר הנוסעים בהסעה אינו עולה על ארבעה, מלבד המסיע;

 

(5) הנוסעים בהסעה נוסעים בה בעקבות תיאום מראש עם המסיע; לעניין פסקה זו, "תיאום מראש" – לרבות באמצעות יישום מחשב;

 

לעניין תקנה זו –

"הוצאות ישירות" – סכום מרבי של 2 שקלים חדשים לכל קילומטר של נסיעה;

"חלק יחסי" – ההוצאות הישירות כשהן מחולקות בשווה בין כל הנוסעים ברכב באותה נסיעה, לרבות המסיע."

בעקבות תיקון תקנות התעבורה, רשות שוק ההון, ביטוח וחיסכון קיבלה פניות, שביקשו את עמדתה ביחס לשאלה האם הסעה שיתופית העומדת בהוראות תקנה 84ב לתקנות התעבורה, מכוסה במסגרת פוליסות ביטוח לרכב (חובה ורכוש), או שנדרש לרכוש פוליסות ביטוח רכב ייעודיות לנסיעה שיתופית.

סעיף 6(א) לפוליסה התקנית חובה, מחריג מכיסוי –  מטרה עסקית של הסעת נוסעים ברכב, כנגד תשלום, שכר או תמורה אחרת, (אלא אם נרכשה לכך הרחבה).

סעיף 17 לפוליסה התקנית רכב רכוש (ביטוח מקיף), מחריג מכיסוי – הסעת נוסעים בשכר למטרות רווח;

 

אז האם יש כיסוי בפוליסת הרכב להסעה שיתופית ?

עמדת הרשות היא  כי הסעה שיתופית, העומדת בתנאים המצטברים המנויים בתקנה 84ב לתקנות התעבורה אינה מצריכה רכישת פוליסת ביטוח ייעודית לנסיעה כאמור, וזאת מהטעמים שלהלן:

1.     הנסיעה אינה משיאה רווח כלשהו למסיע – תקנות התעבורה קובעות כי בנסיעה שיתופית כל אחד מהנוסעים ברכב, לרבות המסיע, יישא לכל היותר בחלקו היחסי בהוצאות הנסיעה הישירות (שסכומן המירבי שני שקלים לק"מ). הגבלה זאת קובעת כי הסכום המשולם אינו משקף רווח מהפעילות למסיע, אלא כיסוי הוצאות חלקי בלבד;

2.     לא מדובר בעסק של הסעת נוסעים – תקנות התעבורה קובעות כי המסיע יכול לבצע עד שתי הסעות ביום. מגבלה זאת נועדה כדי למנוע מצב בו הנסיעה עולה לכדי פעילות עסקית עצמאית למסיע במסגרת עסק של הסעות;

3.     כמות הנוסעים בהסעה מוגבלתמספר הנוסעים בהסעה אינו עולה על ארבעה, מלבד המסיע ואינה מתאפשרת במסגרתה הסעת נוסעים ברכב שאינו רכב נוסעים פרטי;

4.     שימוש ברכב פרטי לטובת נסיעות שיתופיות אינו מעלה את הסיכון בשימוש ברכב באופן משמעותי, בעיקר נוכח ההיקף המוגבל של מספר ההסעות ומספר הנוסעים המותר, ולכאורה לא מתקיים בו אותו "סיכון מוגבר" הקיים בנסיעה שהיא למטרה עסקית, המצדיק החרגת שימוש זה מהפוליסה התקנית הרגילה וחיוב ברכישת פוליסה ייעודית עבורו.

 

לאור האמור לעיל, עמדת הרשות היא כי הסעה שיתופית, העומדת בתנאים המצטברים המנויים בתקנה 84ב לתקנות התעבורה, מכוסה במסגרת פוליסות ביטוח רכב חובה ורכב רכוש, בהתאם לפוליסות התקניות ואינה מחייבת רכישת פוליסות ייעודיות לנסיעה כאמור.

 

חשוב לציין כי עמדת הרשות תואמת את עמדת הפסיקה של בתי המשפט, שקבעה כי נדרשים שני תנאים מצטברים בכדי שהנסיעה תוגדר כ"הסעה בשכר":

1.     על הנסיעה להיות נסיעה למטרת הפקת רווח, כלומר הסעה בעלת אופי עסקי.

2.     ובנוסף על הנסיעה להיות במסגרת עסק של הסעות.

 

 

 

 

התגובות סגורות.

Powered by WordPress.com. ערכת עיצוב: Baskerville 2 של Anders Noren.

למעלה ↑

%d בלוגרים אהבו את זה:
מעבר לסרגל הכלים