רוכב אופניים מקצועי נפגע מרכב חולף, הנהג הפוגע (שהיה תחת השפעת אלכוהול) המשיך בנסיעתו מבלי להגיש עזרה לנפגעים. במזל לא נגרמו נזקי גוף אך לאופניים ולרכב הפוגע נגרמו נזקי רכוש בתאונה.
לאחר התאונה, מסר הנהג הפוגע מידע כוזב לחברת הביטוח שביטחה אותו בביטוח מקיף לרכב, לפיו רכבו נפגע במהלך ניסיון חנייה, וזאת בכוונת מרמה, על מנת לקבל תגמולי ביטוח. חברת הביטוח שהאמינה לגרסת המבוטח, שילמה לו את תגמולי הביטוח.
ואז הגיעה תפנית בעלילה…
לאחר תקופה, מקבלת חברת הביטוח תביעה לתשלום פיצויים מצד רוכב האופניים עבור הנזקים שנגרמו לאופניים ולציוד שלו.
חברת הביטוח שגילתה כי המבוטח שיקר לה, הגישה מנגד תביעה כלפי המבוטח שיחזיר לה את הכספים ששילמה עבור הנזק לרכב.
בית משפט השלום קיבל את התביעה של חברת הביטוח נגד המבוטח וקבע כי על המבוטח להחזיר את הכספים שקיבל מחברת הביטוח. אך השאלה המעניינת באמת שעמדה בבסיס המחלוקת היא –
האם על חברת הביטוח לשלם תגמולים לרוכב האופניים התמים (הצד שלישי) מאחר והוא לא פעל בכוונת מרמה כלפיה ?
בית המשפט העליון קבע כי תכלית ביטוח צד ג' היא להגן על המבוטח מפני תביעה של צד שלישי. כלומר מטרת הפוליסה היא לא להיטיב עם הצד השלישי או לבטח את הצד השלישי בגין נזקיו, אלא לבטח את החבות הכספית של המבוטח כלפי הצד השלישי.
סעיף 68 לחוק חוזה הביטוח קובע כי "טענה שהמבטח יכול לטעון כלפי המבוטח תעמוד לו גם כלפי הצד השלישי".
המשמעות היא שאם המבוטח מרמה את חברת הביטוח, נשלל הכיסוי הביטוחי מאחר והפוליסה לא תכסה זאת.
במקרה שכזה, לצד השלישי (רוכב האופניים) קיימת האפשרות לתבוע בנזיקין את הנהג הפוגע.
שלכם,
איתי חיון
השאר תגובה